נעים להכיר
בילדותי, עוד לפני שלמדתי לקרוא, הייתי יושבת על שרפרף עץ קטן ומקשיבה בסקרנות לסיפורים שסיפרו האורחות של נוֹנָה, סבתא שלי. הסיפורים של 'הגדולים' תמיד עניינו אותי, למרות שלא כולם היו מתאימים לילדות קטנות, אבל סיפור מרתק שמתגלגל לידך לא שואל אותך בת כמה את.
בגיל בית הספר היסודי, הייתי צועדת עם הילקוט אל ספריית מגדל שלום, כדי להכין שיעורי בית ולשאול ספרים. באותם ימים, זה היה הבניין הכי גבוה על קו החוף של תל אביב.
במחברות החומות של בית הספר, כתבתי שירים וסיפורים.
כששאלו אותי 'מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?' תמיד עניתי 'משוררת או סופרת.'
לאורך כל השנים, שמרתי את מחברת השירים והסיפורים הראשונה שלי.
עם השנים, החלום התרחק, או יותר נכון שינה צורה.
למדתי במגמת הקולנוע בתיכון, כתבתי תסריטים קצרים ולמדתי איך מספרים סיפור קולנועי. האהבה לספרים וספריות, ליוותה אותי כנערה מתבגרת. ביליתי שעות רבות בספריית בית אריאלה, שהרגישה לי כמו אוקיינוס אינסופי של ספרים וידע. בכל פעם שהדלת הייתה נפתחת מעצמה, הרגשתי שהגעתי הביתה.
היה לי קשר קרוב ומיוחד עם ספרנית בית הספר התיכון – פֶלָה. היא תמיד ידעה להוביל אותי אל הספרים המתאימים לי, גם את הספר עליו ביססתי את תסריט סרט הגמר שלי. לא ידעתי שעשרים שנה מאוחר יותר, כשאכתוב את ספר הנוער הראשון שלי, אקרא לאחת הדמויות על שמה ואף אזכה לפגוש אותה ולהעניק לה עותק.
בצבא שירתי ביחידת הסרטה של חיל מודיעין והמשכתי להתמקצע בתחומים השונים של עולם הקולנוע. למדתי במסלול תסריטאות בחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב ובמקביל לימדתי במגמת קולנוע בתיכון - ליוויתי תלמידות ותלמידים רבים אל סרטי הגמר שלהם, הנחיתי אותם בכתיבת התסריט ובשלבי ההפקה ובמקביל, התחלתי ללמד קולנוע וצילום במרכזי מחוננים ומצטיינים.
עבודת החינוך שלי התמקדה באגף למחוננים ולמצטיינים, הפכתי לרכזת הפרויקט הארצי 'במה מחוננת ליצירה' –בשיתוף עם מוסדות תרבות מובילים: סינמטק תל אביב, מדיטק חולון ותיאטרון הבימה.